<h1>שבלי הלקט הקצר דיני הלב סימן ט"ו</h1>
<h2>דף כב.</h2>
הלב, בין שצלאו בין שבשלו, בין תלוש בין מחובר, ולא יהא הנקב שממעל הלב פתוח אלא סגור וסתום, זורקו והשאר מותר, משום דלב מישע שיע, ולא פליט מיניה כשאין פתוח הלב כלל, כדאמרינן, הלב קורעו ומוציא את דמו, לא קרעו קורעו לאחר בישולו ומותר, ובמסכת פסחים מביא אותו. אבל אילו היה הלב פתוח מלמעלה במקום קנה הלב במקום תלישתו, ובשלו עם הדם שבתוכו אסור. לפי שהדם יוצא דרך נקב ואוסר כל התבשיל אם אין ששים. (מעשה שאירע באשפירא שנמצא בתרנגולת אחת שנתמלאת מביצים לב נסרך בה, ונתבשלה באחרות, והתירו גם התרנגולת עצמה, לפי שהלב מישע שיע ואינו פולט הדם שבתוכו, ולא אסרו אלא אותו אבר לבד שנסרך בו הלב והשליכוהו ולא יותר.) הלב שצלאו בין תלוש בין מחובר כשר העוף שכשהוא מתחמם מצמית ועוצר הדם שבתוכו ואינו פולט. ותו אמרינן לא קרעו קורעו אחר בשולו.
שאלו את רבי יצחק ב"ר שמואל, על טלה אחד שנמלח ונתבשל והריאה עמו עם הלב בקופה. השיב, אם נקרעו הריאה והלב קודם מליחה אז ודאי מותר, ואם לא נקרעו אסור. אע"פ שקריעת הריאה לא מצינו בהלכה, רק מצינו, כבד קורעו שתי וערב וחותכו לתחת כדי שלא יתכנס דם הכבד שהוא מרובה בסמפונות הכבד, ובריאה אין לה דם כל כך, ונראה לי מתוך ההלכה להתיר מליחת הריאה בלא קריעה מלאסור אותה אחרי שלא מצינו איסור בזה בהלכה, אבל הלב אם לא קרעו אסור אם לא הוציא דמו, ואם יש ששים בין המים והטלה נגד הלב, נראה לי שהוא מותר אם היה הלב כל שעה מכוסה, אך לא אתיר עתה מטעם זה, שנראה כי רש"י ז"ל היה משער בכל החתיכה אעפ"י שהכל מכוסה במים.
